דוד והכוכב שנקרא שוקו

גילאי 4–8

כששוקו נעלם, דוד עצוב וכועס מכדי לדבר על זה, עד שפרח, זיכרון וכוכב קטן ומנצנץ מראים לו שאהבה לא נעלמת, היא רק משנה צורה.

הבית הרגיש שקט מדי. שום טפיפות של כפות רגליים קטנות. שום נחירות שמחות ליד הדלת. דוד ישב על מדרגות המרפסת, שלב ידיים חזק, ולא רצה לדבר. אפילו לא מילה אחת.

"אני לא רוצה פרח חדש", אמר דוד ובעט באבן קטנה מהשביל. "אני רוצה שהכול יחזור להיות כמו פעם". הסנטר שלו רעד, אבל הוא לא בכה. לא היום.

הוא צעד בכעס ליד ערוגת הפרחים שלוש פעמים שלמות. הוא לא הסכים לחפור. הוא לא הסכים לשתול. "זה לא יחזיר את ", הוא אמר, והקול שלו קצת נשבר בסוף.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים