דוד ותעלומת מגדל השעון השקט

גילאי 6–8

כשמגדל השעון מפסיק לצלצל בצהריים, דוד מטפס במדרגות הלולייניות עם זכוכית מגדלת ומחברת כדי לפתור את המקרה, רמז אחד בכל פעם.

בכל יום בצהריים, השעון שבמגדל צלצל בקול רם מעל הכיכר — דנג, דנג, דנג! אבל היום, שום דבר. רק שקט. המוכרים בחנויות הרימו מבט. היונים התעופפו בבהלה. "זה ממש מוזר", אמר דוד, והניח יד על זכוכית המגדלת שלו. "שעונים לא עוצרים סתם ככה בלי סיבה". שוקו נבח נביחה קטנה, כאילו הסכים עם כל מילה.

"מדברים על זה שגלגלי השיניים נשברו לתמיד", לחש מר טוביה מעגלת הפירות שלו. דוד הניד בראשו. "אנחנו עוד לא יודעים את זה. קודם כל בודקים". הוא הוציא פנקס קטן וכתב: צהריים. אין צלצול. למה? שוקו רחרח את דלת העץ הכבדה של המגדל, מכשכש בזנב במרץ.

הדלת חרקה ונפתחה, וגילתה מדרגות לולייניות שהתפתלו מעלה אל תוך הצללים. "בזהירות עכשיו", אמר קול מוכר — זו הייתה רינה, השענית של העיירה, כשחגורת הכלים שלה משקשקת. "משהו בפנים עצר את הגלגלים שלי לגמרי. רוצה לעזור לי לגלות מה זה?" העיניים של דוד נדלקו. "בדיוק בשביל זה הבאתי את זכוכית המגדלת שלי!"

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים