עידו וצופן הסתרים של הספרייה

גילאי 6–8

כשעידו מוצא כרטיסייה מסתורית בתוך אטלס ישן, הוא חייב לפצח שובל של מספרים ואותיות בכל קומות הספרייה לפני שהיא תיסגר לתמיד ביום שישי.

בספריית ויטפילד היה תמיד ריח מיוחד של נייר ושל סודות. עידו, במעיל הקורדרוי הצהוב ובמגפיים החומים, הכי אהב להיות שם אחר הצהריים, כשהמדפים נראו כאילו הם לוחשים סיפורים. אבל על הדלת היה תלוי זר פרחים יבשים ועצובים – הדרך של מר אלקוט הספרן לסמן שזהו יום השישי האחרון של הספרייה. הבטן של עידו התהפכה מדאגה. מישהו חייב להציל את המקום, והייתה לו הרגשה שזה הוא.

בחדר האטלסים דפדף עידו בספר מפות ישן וענקי, וחיפש רמזים על ההיסטוריה של הספרייה. פתאום החליק מבין הדפים כרטיס מצהיב, ועליו נקודות זוהרות ומסתוריות במקום מספרים. "מה אתה?" לחש עידו, זכוכית המגדלת שלו כבר בידו, בזמן שקרני השמש הלכו ונחלשו על הרצפה. נותרו רק שעתיים עד שהספרייה תיסגר לתמיד.

"הסימנים הזוהרים האלה הם מספרי מיקום!" אמר קול מאחוריו. זו הייתה נועה, עם כובע הברט האדום והילקוט המצויר, מחייכת חיוך רחב ומלא נמשים. "לכל ספר יש מספר כזה – הוא מגלה בדיוק איפה הבית שלו על המדף." עידו חייך אליה בחזרה: "אז הכרטיס הזה הוא מפה בתוך מפה!" ביחד הם רצו לעבר קטלוג הכרטיסים, כשהשעון על הקיר מתקתק בקול רם.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים