דוד ותעלומת העצם במוזיאון

גילאי 6–8

כשמאובן יקר נעלם מאגף הדינוזאורים, דוד בן השמונה חייב להשתמש במספרים, לא בניחושים, כדי לגלות מה באמת קרה.

שבת בבוקר במוזיאון פירושה דבר אחד בלבד: מועדון הבלשים הצעירים! דוד רץ על פני השלד הענקי של הדינוזאור, זכוכית המגדלת שלו מקפצת על החוט שסביב צווארו. רוני הייתה השותפה הכי טובה שלו במועדון, ותמיד החזיקה פנקס ביד. "התעלומה של היום ממש שווה," היא לחשה. מאחורי החבל עמדה עגלת המוצגים, ומגשי הקטיפה שלה נצצו תחת האורות הצהובים עם מאובנים ממוספרים.

"רגע," אמרה רוני ועצרה בבת אחת. "מגש מספר ארבע ריק!" דוד הביט למעלה בעיניים פעורות, ישר אל לוחית הפליז הקטנה שהיה עליה מספר, אבל שום עצם. "עצם הבוהן!" הוא התנשף. "עצם הבוהן הענקית של הדינוזאור נעלמה!" יובל, המתנדב במוזיאון, מיהר להתקרב, וידיו רעדו מדאגה ליד העגלה.

"רק הלכתי לרגע אחד!" אמר יובל ומשך בעצבנות בסינר שלו. "מישהו גנב אותה?" רוני הביטה בפנקס שלה וחשבה לרגע. "עוד מוקדם לדעת," היא אמרה בביטחון. "קודם נבדוק את המספרים. לכל מאובן יש מספר משלו, ולכל מגירה יש מספר מתאים." דוד הנהן, וזכוכית המגדלת שלו נצצה. "מספרים אף פעם לא משקרים."

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים