עידו ותעלומת נעלי הפקקים

גילאי 6–8

כשמאשימים את עידו בהשארת עקבות מסתוריים בכניסה לבית הספר, הוא משתף פעולה עם חבר לכיתה כדי להשוות דוגמאות של חול ובוץ, לנקות את שמו ולהוכיח את האמת.

"עידו," אמר המורה יורם וכרע ברך ליד שובל של עקבות בהירות ומלאות חול שנמרחו על רצפת המבואה המבריקה, "אתה יכול להסביר את זה?" כולם הסתובבו והביטו בו. הלחיים של עידו בערו. "זה לא הייתי אני," הוא אמר בזהירות, "ואני יכול להוכיח את זה."

"כולם חושבים שזה אתה כי הנעליים שלך תמיד מלאות בוץ," אמרה ורצה אליו עם המחברת שלה. "אבל בוץ זה ממש לא חול." עידו חייך. "קודם ראיות, בלי ניחושים! בואי נעקוב אחרי העקבות לפני שישטפו כאן את הרצפה!"

העקבות הובילו לחדר האמנות, שבו בקבוק דיו שכב על צדו. טיפות כהות בצורת דמעות היו מותזות בכל מקום. "וואו," לחש עידו והתכופף כדי להסתכל מקרוב. "מה קרה פה?"

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים