לביא וקוד האורות על שפת האגם

גילאי 6–8

כשמקור אור מסתורי מתחיל להבהב מעבר לאגם באתר הקמפינג של לביא, הוא חייב לפענח את דפוס הנקודות והקווים, הבהוב אחד בכל פעם, כדי לגלות מי קורא לו ולמה.

מדורת המחנה לחשה ופצפצה. לביא, לבוש במעיל הרוכסן הירוק שלו ובחולצת הפסים, ישב עטוף בריח העשן הנעים כשהמחברת פתוחה על ברכיו. פתאום, מעבר לאגם השחור, משהו נצנץ. פעם אחת. פעמיים. "הפקחית קורל," לחש לביא, "האור הזה בצד השני – זו לא גחלילית. הוא מהבהב בכוונה!"

"קח את המחברת ובוא נתקרב למים," אמרה הפקחית קורל וגלגלה את החבל על הכתף. היא הובילה את לביא, עדיין במעיל הירוק ובחולצת הפסים, בשביל החולי אל עבר המזח. "חלק מהאורות באגם הזה אוהבים לדבר. רק צריך ללמוד להקשיב עם העיניים."

בקצה המזח, לביא כרע על ברכיו במעיל הירוק והביט שוב באור. קצר. קצר. ארוך. "זה לא סתם," הוא אמר, והעיפרון שלו חרק במהירות על הדף. "הבהובים קצרים והבהובים ארוכים – כמו נקודות וקווים! קצר, קצר, ארוך – מה זה אומר? הפקחית קורל, נראה לי שזה קוד מורס!"

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים