דוד והחדר הסודי בבית העירייה הישן

גילאי 6–8

כשדוד מבחין ברווח מוזר של מטר ועשרים סנטימטרים בין הקיר החיצוני של בית העירייה הישן למסדרון הפנימי, הוא חייב לקרוא את התוכניות המאובקות משנת אלף שמונה מאות ותשעים כמו קוד כדי לחשוף חדר שאף אחד לא נכנס אליו מאה שנה.

"מספרים לא משקרים", לחש דוד ופרש את שרטוט הבניין הענקי על השולחן בחדר הארכיון. הוא החליק את הנייר בכפות ידיו, לבוש בז'קט הקורדרוי בצבע חרדל ובמכנסיים הירוקים שלו. לנייר היה ריח של גשם ישן ואבק עפרונות. תותי הכלבה קפצה על הכיסא לרחרח, והאף הקטן שלה רטט מול סודות בני מאה שנה שהסתתרו בין הקווים.

צרור המפתחות של מר ברק צלצל כשהוא הניח על השולחן ספל שוקו חם. "בשביל רוב האנשים, הנייר הישן הזה הוא סתם קווים", אמר בקול אדיש. "אני לא הייתי מבזבז על זה חצי יום". אבל דוד לא ויתר. הוא העביר אצבע על הקיר החיצוני של הבניין בשרטוט, עוקב אחרי כל פינה כמו שביל מסתורי. "מספרים לא משקרים", הוא מילמל שוב.

דוד לקח את סרט המדידה ויצא אל המסדרון הארוך. צעד אחר צעד, בזהירות רבה, הוא מדד מדלת הכניסה ועד לקיר האחורי. "שלושה-עשר מטרים", הוא הכריז ורשם את המספר בפנקס. אבל תותי נעצרה פתאום באמצע המסדרון, ריחרחה חזק את הקיר, והזנב שלה קפא במקום בלי לזוז.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים