אורי ומצפן מבוך הוורדים

גילאי 6–8

כשאורי ושני חברים הולכים לאיבוד במבוך ורדים ענק בפסטיבל הגן, הוא אוחז במצפן שלו וסופר את הפניות בדרך למזרקה, ושומר על רוגע בעזרת תוכנית פעולה.

פסטיבל הגן היה מלא במוזיקה ובצחוק, אבל האטרקציה הכי גדולה הייתה מבוך שיחי הוורדים – גבוה יותר מכל מבוגר ומלא בעלים ירוקים. "תחרות עד למזרקה שבמרכז!" קרא איתי. אורי חייך, אחז במצפן הפליז הקטן שהיה תלוי על חוט, ורץ ישר לתוך הכניסה, כשמיה ואיתי דוהרים ממש מאחוריו.

הם פנו שמאלה, אחר כך ימינה, ושוב שמאלה, ומילאו את השבילים בצחקוקים בכל פנייה. אבל מהר מאוד כל השבילים נראו בדיוק אותו הדבר – קיר ירוק, קיר ירוק, ועוד קיר ירוק. "רגע," אמרה מיה ועצרה במקום. "מאיפה בדיוק הגענו הרגע?" אף אחד לא זכר. הצחוק התפוגג והשתרר שקט.

השפה של איתי רעדה. "הלכנו לאיבוד. אנחנו ממש אבודים!" מיה חיבקה חזק את כובע הקש שלה. אורי הרגיש את הלב שלו דופק – חזק, מהר ומפוחד. ואז האצבעות שלו נגעו במצפן הקטן שעל החוט, חמים ומוצק. הוא לקח נשימה אחת עמוקה ואיטית.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים