אריאל מנסה שוב על קיר הטיפוס

גילאי 6–8

כשפחד גבהים משתק את אריאל באמצע הדרך על מתקן הטיפוס, הוא חייב ללמוד לנשום, להתמקד רק באחיזה הבאה, ולנסות שוב כדי לצלצל סוף סוף בפעמון הפסגה.

אריאל אהב את קיר הטיפוס יותר מכל מקום אחר בעולם. היום הוא עמד למרגלות הקיר הכי גבוה, זה שבקצה שלו נצץ פעמון זהב. "רק האחיזה הבאה," הוא לחש לעצמו, ומרח אבקת גיר לבנה על הידיים.

המאמנת מיה בדקה את רתמת הטיפוס האדומה שלו במשיכה עדינה. "הרצועות מהודקות?" היא שאלה. "מהודקות!" חייך אריאל, וחיבר קמע קטן של משרוקית כסף למזל. יונתן, ילד שובב בן שמונה עם תלתלים חומים, נמשים וחולצת טיפוס כתומה ובוהקת, נופף לו מלמטה מהמזרונים. "קטן עליך, אריאל!" הוא קרא.

הוא התחיל לטפס! יד, רגל, יד, רגל. רק האחיזה הבאה, הוא הזכיר לעצמו. האחיזות הכחולות התחלפו בצהובות, ואז בכתומות. הלב של אריאל פעם בשמחה עם כל תנועה למעלה. המזרונים שלמטה הלכו ונהיו קטנים יותר ויותר.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים