לביא וההבטחה במגרש האדר

גילאי 6–8

כשילדים במגרש המשחקים לועגים לקושי בדיבור של חבר, לביא נעמד לצדו, מחכה בסבלנות שיסיים, והופך רגע של הצקה לשיעור בנאמנות.

בכל יום אחרי בית הספר, לביא ו רצו למגרש האדר. "חברים טובים תמיד מחכים בסבלנות", סבתא של לביא תמיד אמרה, והוא ידע שהיא צודקת. הוא אהב את נדנדת החבל, את חבטות כדור הסל, והכי מכול – את הסיפורים של על דינוזאורים, גם כשלמילים של לקח קצת זמן לצאת.

"נחש מה מ-מ-מצאתי", אמר והתנשף. "מ-מ-מאובן. כלומר, נראה לי שזה מאובן. יש לו צורה מ-מוזרה..." הוא המשיך ותיאר כל בליטה וחריץ, בזמן שלביא גלגל את משרוקית הכסף בין אצבעותיו והקשיב בריכוז מלא, בכל הלב.

מהצד השני של המגרש התקרבו שני ילדים מבית הספר, דן ותומר, עם כדור סל שחוק. תומר היסס והביט הצידה, אבל דן חייך חיוך רחב ומעצבן. "למה אתה לא מדבר נורמלי?" הוא צעק, חזק מספיק כדי שכולם ישמעו. הפה של נסגר בבת אחת.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים