לביא ואבן הדיבור

גילאי 6–8

כשריב במגרש המשחקים מקפיא את שתי החברויות הכי טובות של לביא, הוא ממציא משחק ״אבן מדברת״ שנותן לכולם תור להקשיב — ומגלה שלבקש סליחה ראשון זה הדבר הכי אמיץ וחזק שהוא עשה אי פעם.

שלושה ימים. כבר שלושה ימים שלביא לא דיבר עם מיה ועידו. כמו גיבור-על ששכח את כוחות הקסם שלו, הוא ישב לבד. "הם התחילו," הוא מלמל לעצמו, אבל בבטן הרגיש לו כבד, כמו אבן.

מיום ליום נהיה שקט יותר ויותר. מיה אפילו לא הביטה בו, ועידו ישב לאכול לבד מתחת לעץ האלון. לביא חזר ואמר לעצמו שהוא צודק, שהחוקים של המשחק היו לצידו. אבל להיות צודק כבר לא היה נעים בכלל. זה סתם הרגיש בודד וקר.

באותו ערב מצא לביא על אדן החלון אבן אפורה וחלקה, עגולה כמו ביצה. פתאום נדלק לו רעיון: מה אם רק מי שמחזיק באבן רשאי לדבר, וכל השאר חייבים ממש להקשיב? החיוך חזר אל פניו העייפות.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים