נועה ושומר בית המחסה

גילאי 6–8

כשבת שבע טובת לב מגלה שהכלב הכי מבוגר במקלט, בעל שלוש הרגליים, נשאר תמיד מאחור, היא משתמשת בלב שלה ובעיפרון הכחול שלה כדי לוודא שכל העיר סוף סוף תראה אותו.

בכל יום שבת לבשה נועה את שמלת הסרבל שלה בצבע חרדל, לקחה את לוח הכתיבה המכוסה מדבקות, ודילגה במורד רחוב מייפל. היא אהבה את הנביחות, את כשכושי הזנב ואת ריח הביסקוויטים החמימים. אבל היום, מעבר לתא האחרון, היא עצרה. כלב זקן ישב בשקט מוחלט. מה הסיפור שלו?

על השלט הקטן היה כתוב . חסרה לו רגל אחורית, האף שלו כבר היה אפור, והוא ישב בדממה בזמן שכלבים אחרים קפצו ונבחו. האנשים חלפו על פניו בלי להביט. "למה אף אחד לא עוצר לידך?" לחשה נועה. הכה בזנבו פעם אחת על הרצפה, לאט ומלא תקווה. מישהו עוד יראה אותך, , היא חשבה. בטוח שמישהו יראה.

נועה מצאה כרזה ישנה ומקומטת ליד פח האשפה. זו הייתה הכרזה של , קרועה בקצה ונשכחת. אף אחד אפילו לא הסתכל עליה. היא יישרה אותה יפה על לוח הכתיבה שלה, ופניה המנומשים התמלאו כעס. זה ממש לא הוגן. בכלל לא.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים