קו הסיום של תמר

גילאי 6–8

כשמסלול הריצה הופך לבוצי ותמר מאבדת נעל, היא מוצאת קצב פנימי יציב שמוביל אותה עד לקו הסיום.

טוק, טוק. תמר נקשה פעמיים על משרוקית העץ הקטנה שלה, בדיוק כמו תמיד. "למזל טוב", היא לחשה. מסביב, נעלי ספורט רשרושו ולבבות דפקו בהתרגשות. דגל הזינוק התנפנף ברוח. "רצים, מוכנים?" קראה המאמנת נועה. הרגליים של תמר דגדגו ורטטו, כמו דבורים שרק מחכות לעוף.

בום! הזינוק יצא לדרך, ונעלי הספורט תופפו על הדשא המוזהב. איתי דילג ליד תמר, מחייך מתחת לסרט הראש האדום שלו. "מי מגיע ראשון לחורשת האורנים?" הוא צחק. תמר צחקה בחזרה והניעה את הידיים מהר יותר, כשתליון המשרוקית מקפץ לה על החזה.

השביל ירד אל תוך יער אורנים מוצל. שורשים עבים התפתלו על האדמה כמו נחשים ישנים. תמר דילגה מעל אחד, ואז מעל עוד אחד, ושאפה עמוק את ריח האורנים המשכר. "זהירות על הרגליים כאן!" צעק איתי, וקולו הדהד בין הגזעים הגבוהים.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים