השביל הביתה של שירה

גילאי 6–8

כשעץ שנפל מסתיר את סימני הדרך וערפל יורד על ההר, שירה חייבת לסמוך על המפה, על המשרוקית ועל הלב הרגוע שלה כדי להוביל את משפחתה בבטחה למטה.

שירה אהבה לצאת לטיולים עם המשפחה, ובמיוחד אהבה לבדוק את המפה. השביל של היום התפתל במעלה הר מלא עצי אורן, עד לתצפית סלעית יפהפייה. "לכו צמוד לסימונים!" קרא סבא רן מקדימה, ומקל ההליכה שלו נקש על עמוד צבוע בצהוב. שירה הינהנה וטפחה על המפה שבכיס האפוד שלה.

הם טיפסו עוד ועוד במעלה ההר. ריחרח אצטרובלים וכישכש בזנב. השריקה העליזה של סבא רן הדהדה בין הסלעים. ואז — קראאאק! עץ אורן ענקי שקרס שכב בדיוק לרוחב השביל, ושורשיו היו עקורים מהאדמה. עמוד הסימון הצהוב הבא פשוט נעלם.

הם טיפסו מעל גזע העץ והמשיכו ללכת — אבל לאן השביל ממשיך? שמאלה לכיוון הבולדרים הגדולים, או ימינה לעבר העצים? אף אחד כבר לא היה בטוח. הבטן של שירה עשתה סלטה קטנה מרוב דאגה, ואפילו האוזניים של נשמטו למטה.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים