הבלון של איתי עד קצה החלל

גילאי 6–8

כשמועדון המדע של איתי משגר בלון לעבר הסטרטוספירה, הוא חייב לעקוב אחריו בשמיים ולמהר להציל את המצלמה שלו לפני שהרוח תיקח את התיעוד לנצח.

איתי אהב שני דברים יותר מכול: שמיים כחולים ובהירים, ושאלות גדולות. והשאלה של היום הייתה הכי גדולה שיש. "כמה גבוה בלון יכול לעוף באמת?" הוא שאל, וקשר את השרוך בסרבל הצהוב שלו ליד מגרש בית הספר. "גבוה מספיק כדי לגעת בקצה החלל," אמרה המורה עלמה וגלגלה עגלה מלאה בציוד. "גבוה יותר, רחב יותר, רחוק יותר — בואו נגלה!" חייך איתי.

מאיה פרסה מפת נייר גדולה על השולחן, וחוט אדום סימן עליה את נתיב הרוח. "זרמי האוויר חזקים מאוד בגובה," היא אמרה. "נצטרך לחשב אותם כדי לנחש איפה הבלון ינחת." תומר חייך והחזיק מכשיר ג'י-פי-אס מבריק. "והקופסה הקטנה הזאת תגלה לנו בדיוק איפה הוא נמצא!" איתי נגע במצפן שהיה תלוי על צווארו. "גבוה יותר, רחב יותר, רחוק יותר — בואו נגלה!"

ביחד הם חיברו לרתמת הבלון את מכשיר המעקב, מד הגובה ומצלמה קטנטנה. "המד הזה יראה לנו כמה האוויר נהיה דליל," הסבירה מאיה והקישה על החוגה העגולה. איתי בדק כל קשר פעמיים כדי לוודא שהכול מושלם. מצפן הפליז הקטן התנדנד כשנרכן קדימה בריכוז רב.

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים