איתי וגשר מאה המשולשים

גילאי 6–8

כשאיתי נרשם לתחרות בניית גשרים מעץ בלזה, הוא חייב לשלוט במשולשים, במתיחה ובלחיצה כדי לבנות גשר חזק שישרוד יותר מכל המתחרים ביום המבחן.

בכל סתיו, בעיירת הגשרים, כולם התרגשו לקראת אליפות הגשרים הגדולה. איתי, לבוש בווסט החרדל ובסרבל הג'ינס שלו, נעמד מול המודעה שהייתה תלויה על דלת האסם. "גשר שמחזיק פי מאה מהמשקל שלו," הוא לחש בהתרגשות. "זה החלום שלי." לידו עמדה מיקה וחייכה: "אז בוא נבנה את החלום הזה, איתי!"

בתוך האסם, פרופסור נבו הינשוף נחת בקלילות על קורת העץ, ומשקפיו נצצו באור. "גשר חזק הוא פשוט משולשים חכמים שמחזיקים ידיים," הוא הסביר. "מרובעים מתנדנדים. משולשים? בחיים לא." איתי, עם קצת נסורת על הווסט, הטה את ראשו בסקרנות: "תראה לי איך," ואסף חופן מקלות בלסה קלים.

איתי חיבר ארבעה מקלות לצורת ריבוע ודחף אותו בעדינות. הריבוע נטה הצידה כמו ענק מנומנם. אחר כך הוא חיבר שלושה מקלות למשולש ודחף באותו הכוח. המשולש לא זז אפילו במילימטר. "משולשים אף פעם לא מתנדנדים!" צחק איתי בעיניים בורקות. פרופסור נבו הנהן: "בדיוק ככה."

הכינו אותו עם השם והתמונה של הילד שלכם · לכל ספריית הסיפורים